יום חמישי, 19 באוקטובר 2017

מטלה מסכמת תכניות מציאות(ריאלטי)

מטלה מסכמת תכניות מציאות (ריאליטי)



1.מתוך כתבתם של שי גולדן ואבי גרפינקל תכניות מציאות בעלות אופי שלילי,
טוענים שהם משחיתות. שעה של ריאליטי מסוכן לנפש ולתודעה - השטחת המציאות והצגתה בצורה רדודה ואחראית למסרים מסוכנים בעייתיים והרסנים.
בכתבתו של רועי ברק בגלובס בני נוער דיווחו שתוכניות ריאליטי, בעינהם זה ממש ביזיון מה שהולך בטלוויזיה , תוכניות הריאליטי המשודרות כמעט בכל ערב הופכות להיות שיחת היום למחרת הסלנג שמשתמשים בו, והשפה מאוד נמוכה וגסה .
אחד מהנערים אף טען :"אני רוצה להאמין שזה לא משקף את החברה. אני משוכנע שמה שאנחנו רואים על המסך הן סיטואציות שנערכו על-ידי הבמאים שרוצים רייטינג"
הם מחפשים תככים וריבים כדי לעלות את הרייטינג לתוכנית וזה גורם לכך שאנשים חושבים שכך החיים האמיתיים נראים כמו תוכניות ראליטי ומחקים לפעמים את התנהגותם.
לפי מחקרו של סופי וימן כהן תוכניות הריאליטי נקראו " תוכניות מציאות"
כי זה למעשה מניפולציה של מציאות ולא השתקפותה האמיתית.

2. לפי כתבתם של שי גולדן ואבי גרפינקל נזקי הראליטי הם בעלי השפעה רבה על חיינו וטוענים  תוכניות ראליטי מרגילות אנשים לשֶקר.
אחד המשתתפים באחת מתוכניות הראילטי הוא ידע מראש באיזה פרק יודח, מפני שהמתחרים מצאו יום אחד דף שההפקה שכחה בטעות ובו תסריט מדויק שקבע עוד בתחילת העונה מי יודח ומתי. וכשבישרו לו על ההדחה, קיבל את העניין בצורה טובה מכוון שידע מלכתחילה אבל כששודר הפרק הוא הופתע לגלות שהתמונה ששודרה מיד לאחר ההודעה על הדחתו היתה של פניו העצובות: תמונה שצולמה כמה שבועות לפני כן, בסיטואציה אחרת לגמרי.
נזק נוסף בעקבות תוכניות הראילטי , תוכניות אלו נוטעות במבוגרים, ובמיוחד בילדים,
פנטזיות כוזבות על הצלחה שמגיעה מהר, ושאינה קשורה בהישג או בכישרון ממשיים, ומוכרות לנו שהפרסום מביא למפורסם אושר, סיפוק ומשמעות למרות שזה לא כך באמת.
תוכניות ראיליטי מכניסות לנו למודעות אידיאלים חלולים של יופי ורזון, סגידה והתעסקות באוכל,
עושר ופאר חיצוני שבהשוואה אליהם חיינו נראים זוהרים כך.


3.לפי הכתבה של רותי קדוש מנענע 10
ישנם הורים שילדיהםי צופים בתוכניות ריאליטי והם אינם מונעים מהם. להיפך - הם בעד מכוון שההורים בעצמם מחבבים מאד את תוכניות הריאליטי והם אינם מונעים מילדיהם מה שהם לא מונעים מעצמם.
ישנם הורים שלא רואים בתוכניות ראילטי כפוגעות בילדיהם או מדרדרות אותם.
הילדים אינם מקללים או נעשים אלימים בגלל הריאלטי והם נהנים מהם.

4. תוכניות ראילטי מחזקות סטיגמות שקיימות בחברתינו , לדוגמא סטיגה שנשים נחותות יותר מגברים, אנשים חכמים בעלי משקפיים , בחורה יפה היא בחורה רזה , מזרחים לעומת אשכנזים .
מכתבתו של ירין כץ מתוך עכבר העיר :
"ההגעה של טל לחמישיית הגמר והזכייה שלה היא בבחינת אנומליה של ריאליטי; לא הייתה באמתחתה אף תכונה שיכולה היתה לנבא את הצלחתה. היא לא חביבה במיוחד, לא מצחיקה במיוחד, לא יפה במיוחד, לא עממית במיוחד וגרוע מכך – היא מקדמת אג'נדה שמאיימת על הסדר השמרני והמסורתי. ההתקדמות של דמות כמו שלה, כנגד כל הסיכויים עד לזכייה הגדולה.."
מדוע אישה לא יפה במיוחד אינה יכולה לזכות בתוכנית ראילטי ? מה מונע מאישה פחות יפה לזכות ומדוע אנו חיים בסטיגמה כזאת שזה נהפך להיות "כנגד כל הסיכויים"
טל גלבוע הפכה את העונה של האח הגדול 6 למשונה לעומת העונות קודומות , פעילה טבעונית על גבול הקצוניות בעלת אג'נדה שמבחינתה חייבת להיות טמועה בכל אדם ואדם שאוכלי הבשר פוגעים בחיות ומתעללים בהם.

5.  "האח הגדול"

1.תכניות המציאות-  
האנשים בסדרה הם אינם שחקנים או מגלמים דמות כלשהי ,
המשתתפים בתוכנית הם אנשים שבאים לזכות בפרס הנכסף "בית" הם נמצאים בבית אחד ללא מכשירי חשמל או תקשורת עם העולם החיצוני , הם ישנים אוכלים ונמצאים כל שעות היום יחד הבית מצולם 24 שעות ויש שידורים בערוץ שמיועד לצופי האח הגדול שיכולים לראות מה הם עושים במהלך היום ,
ההאנשים נפתחים בשיחות אישיות חלקם בונים זוגיות , יצאו משם זוגות אפילו שהתחתנו או התארסו מה שמראה על כך שהתוכנית אחת מציאותית.
אין להם תסריט מסויים למשתתפים בתוכנית אך יש התערבות של ההפקה במשימות לדוגמא שהם קובעים מי יהיה עם מי או משימות של אמת ושקר חושפים דברים שנאמרו עליהם וכל המשימות ניצחונם או הפסדם בעלי השפעה על התקציב של הקניות לבית .
הזוכים בתוכנית כמו האח הגדול הם לרוב האנשים החברותיים בבית , או שהם אנשים שנאהבים מאוד בחוץ בגלל ההתנהגות שלהם , המתמודדים הם אנשים בעלי מחסור כלכלי לרוב בעלי סיפור מרגש של ילדות קשה או משהו דומה .


2.קוגנטייבים -
הצופים מחכים לראות מה יקרה בכל פרק , מה קרה מי התווכח עם מי
ובתוכנית האח הגדול הצופים יכולים לעקוב במהלך 24 שעות מה קורה מכוון שיש ערוץ שקונים אותו ורואים מה קורה במשך 24 שעות בבית כמובן שסקרנות הצופים ההדוקים בתוכנית מפתים אותם ורבים רוכשים את הערוץ.
ריגושיים-כבר בפרק הראשון מציגים " תעודת זהות" של כל אחד מהנכנסים לבית  האנשים מתמצתים את "סיפור חייהם " במשך דקה , סיפור מרגש או מטרה אידולגית עם הכניסה לבית , נכנסים אנשים יפים ואנשים שאיכשהו יש להם דרך לעולם של הסלבים בצורה כולשהי.
לפי התעודות זהות אנו כבר בוחרים למי אנו מתחברים מי טוב ומי רע , מי יפה ומי מכוער , מי מעצבן ומי חמוד .
ההשפעה של דבר זה באה לידי ביטוי גם בעולמנו האישי ובחיינו , לדוגמא שי חי אחד מהמתמודדים שהשתתפו בתוכנית שהיה נחשב כאדם שאומר אמת לכולם "לא צבוע" הוא לא היה חברתי בכלל אם יש לומר והיה כביכול כנגד כל הסיכויים שורד כל הדחה שי חי היה נוהג לעשות את פינתו השבועית "כל האמת בפרצוף" הפינה השבועית של שי חי היתה בעזרת ההפקה כמובן שנתנה לו בכוונה כדי לעורר ריבים בבית ולעלות את הרייטינג בגלל זה
שי חי היה מעמיד כל שבוע מתמודד והיה צריך לפרט למה הוא מעמיד אותו להדחה
כמובן שהדברים נאמרו בצורה לא נעימה ואף רומסת את שאר המתמודדים , על ידי הקטנתם או כל דבר אחר שיעורר פרובקציה.
במהלך התוכנית היה כתבה על תלמידי בית ספר בכיתה ה' שערכו את הפינה השבועית בכיתה והיו משמיצים ומשפילים אחד מהילדים
דבר זה מוכיח על ההשפעה הגדול שיש בחיינו ובחיי הילדים.
חברתיים-אנשים רבים צופים בתוכנית בעקבות התחברות לדמות מסויימת ,בעקבות אג'נדה שהיא מובילה לדוגמא טל גילבוע היתה פעילה חברתית טבעונית
אנשים טבעונים רבים ופעילים הצביעו לה בעקבות רצון לעורר ידע חברתי בנושא זה .
הם מצביעים לה כדי שתשאר בתוכנית וכך יוכלו לצפות בה יותר .
דוגמא נוספת , ישנם זוגות שנוצרים בתוכנית בעקבות התחברות רגשית עם אחד מהמתמודדים וכך הם נוצרים זוג , אנשים שתומכים באחד מבני הזוג שנמצא בבית אוטמטית יתמוך גם בבן זוגו של אותה דמות שתומכים בה .

3.פולסימיות-
ההפקה מעוררת מתח אצל הצופה בכך שהפרק נערך רק שעתיים חלקו זה פרסומות רבות שחברות קונות , לדוגמא לפני יציאה להפסקה הם מראים ריב מותח שהיה ואז מוצאים את התוכנית "להפסקת פרסומות",
הצופים במתח ממה שקרה בריב וכך הם ממשיכים לצפות גם בפרסומות בציפייה איך הסתיים הריב או הסיטואציה ,
פעמים רבות הסדרה נגמרת לקראת סוף סיטואציה מותחת שקרתה במהלך התוכנית והמשך הסטואציה יהיה בפרק שלאחריו וכך הצופים מחכים לפרק הבא ללא ידיע של מה קרה שם בסוף .

4.הקהל הפעיל אקטיבי -
לקהל יש חלק במה שקורה בתוכנית , המתמודדים מעמידים אנשים להדחה והקהל צריך להצביע ולהשפיע מי ישאר בתוכנית באמצעות של סמס אחד בשקל .
לאח הגדול יש עמוד פייסבוק פעיל שבו מראים סיטואציות שקרו במהלך השבוע שצפייה בכל הסיטואציה תינתן בפרק שיהיה , הצופים מגיבים ומביעים את דעתם על התוכנית ועל הסטאציה שנוצרת .
הצופים מביעים את דעתם על המתמודדים על ידי טוקבקים ברשתות החברתיות .
בס"ד


 חבות התקשורת

הכתבה:תלונה נגד רינה מצליח-"מעלה בתפקידה העיתונאי".




1.  הכתבה: תלונה נגד רינה מצליח: "מעלה בתפקידה העיתונאי".
2.תקציר: רינה מצליח פוליטיקאית של ערוץ 2 התבטאה בצורה לא מכובדת כלפי ראש מפלגת "ארץ חדשה". רינה מצליח התנהגה בצורה לא ראויה. על כך שהוציאה שם רע על המפלגה, ותמי רמה דרשה התנצלות. לא מקובל שפוליטיקאי ידבר בצורה כזאת כלפי מישהו ויקלקל את שמו הטוב.
3.הפרה עיתונאית: רינה מצליח עברה על שמו הטוב, ופרטיותו של הפרט.  ולפי תורת המוסר לא יאה להוציא אינפורמציה של הפרט, כנגד שמו הטוב.רינה מצליח ניצלה את מעמדה ככתבת פוליטית והוציאה גנאי ושם רע ברדיו על אלדד יניב ממפלגת "ארץ חדשה".
4.מושגים:
אתיקה- חופש הביטוי וחופש המידע. מותר היה לרינה מצליח לומר את דעתה, אך לא להוציא שם רע על ראש מפלגת "הארץ החדשה". בתור עיתונאית היא אמורה להגיש את האינפורמציה בצורה שמתאימה לנורמות הקובעות את עקרונות תורת המוסר.
אובייקטיביות- רינה מצליח בתור עיתונאית מוסמכת שהיא כתבת חדשות… לא יכולה להביע את דעתה בצורה שיכולה לפגוע בשמו של ראש מפלגת "הארץ החדשה".(כי מנקודת מבטה היא לא מאמינה לסיפורו).
בתור עיתונאית היא צריכה להימנע מהשקפותיה האשיות. תפקידם העיקרי של העיתונאים לספק למאזינים ולצופים מידע מהימן, בדוק ושלם כמה שאפשר ולהניח להם להגיע למסקנה מעצמם ולא להביא עובדות עם מסקנות מוכנות בצידן. ולכן כאשר שרינה לא האמינה לסיפורו של אלדד היא לא יכולה לומר זאת מהיבט אובייקטיבי.
פרטיות ושם טוב-  לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פרסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו. רינה מצליח דיברה ברדיו והוציאה שם רע על ראש מפלגת "הארץ החדשה". בכך שאמרה ברדיו:"לא האמנתי לו אז ואני לא מאמינה לו עכשיו, ואני רוצה לגלות שביעות רצון שגם הציבור לא האמין לו והוא לא נכנס לכנסת". אלדד כמובן לא הסכים לכך ולכן דרש תביעה משפטית והתנצלות. הבעתה של רינה מצליח יכולה לגרום לציבור להתפלא על התנהגותו.
[מסמך] נקדי-יש להימנע מחד צדדיות, ממשפט קדום, מהבעת דעה אישית, מהטיה, מ"חלוקת ציונים", הדבקת תגים, מהעלמת עובדות או מהטעמתן באורח סלקטיבי שלא לפי הערכיות החדשותית שלהם.
כמו כן רינה מצליח הביאה את דעתה האישית בנידון והתעלמה מעבודתה בתור עיתונאית.
נאמנות לאמת - אסור לעיתונאי לפרסם בין אם הציבור יודע או לא , דבר שאינו אמת או במדויק , מטעה או מסלף בקשר לכתבה או לעיתון , לרינה מצליח לא היו שום הוכחות על דבריה ברדיו כלפי ראש מפלגת
" הארץ החדשה". והיא אמרה זאת בצורה לא נאמנה ואמיתית כלפיו וברשלנות .(לפי דעתה האישית.)

[מסמך] נקדי- לעולם לעיתונאי אין זכות ורשות לזלזל או לרשל בשמות לא ראויים על הצופים או הקוראים
ובמקרה זה רינה מצליח פקפקה בתפקידו של ראש מפלגת הארץ החדשה , ולכן היא הפרה חוק ממסמך נקדי .
בדיקת העובדות-רינה מצליח שהיא עיתונאית הייתה צריכה לבדוק את הנכונות לפרסם דבר כזה.
לפרסם ידעה זאת במקורה המימן ביותר ובזהירות רבה, ולא להגיע למסקנות שזה נכון.
לפי מה שרשום בכתבה רינה חיכתה לומר את דבריה אחרי הבחירות , מה שמראה על פזיזות ויותר זהירות.

תצלום עיתונאי


תצלום עיתונאי


ביקורת - "יום אחד אחרי השלום"





ביקרות על הסרט "יום אחד אחרי השלום"


בהתחלה שהבנתי על מה הסרט מדובר חששתי ואפילו קצת כעסתי על הנסיון הדברות עם מישהו שלקח חיי אדם מבלי שהוא עשה משהו ,
לאחר מכן שישבתי בבית לבד וצפיתי בכל הסרט מההתחלה למרות שצפיתי בחצי כבר בכיתה היה לי חשוב לראות הכל ולנסות לשנות את החשיבה המקובעת שיש לי , ואז הבנתי שיש בסרט הרבה מעבר לסרט תיעודי על אם שכולה , יש כאן מסר מאוד חזק שהאמא שבנה נרצח רוצה להעביר לנו .היא מראה גם מהצד השני של העולם שיש מקום להידברות למרות הכל ובגלל הכל . אהבתי את הסרט מאוד וזה עזר לי להבין הרבה דברים .ועכשיו אני ימשיך בביקורת: מדובר בסרט תיעודי מסעי , במהלך הסרט רואים את החוויה של רובי דמלין אמא של דיווד שנרצח בפיגוע שהיא בעצם אם שכולה שרוצה לפגוש את הרוצח של הבן שלה מה שהופך אותו למעניין מאוד מכוון שאנחנו לא מצפים מאמא שכולה שלקחו לה את הילד לרצות לפגוש את הרוצח ולדבר איתו . בסרט רואים שהיא נסעה לדרום אפריקה כדי לקחת כוחות משחורים שהם סבלו מארגון האפרטהייד (זה שלטון שמאפשר גזענות נגד השחורים בדרום אפריקה ) שלמרות כל מה שעשו לשחורים רואים אמא שבנה נרצח בתקופת השלטון וגם אחרי ההתעללות שעברו בגלל היותם שחורים סלחה לראש הארגון האפרטהייד . כל הסרט צמוד למה שקורה במציאות על ההתפתחות והתקדמות סוביקטייבית וזה חשוב לנו מאוד כצופים בסרט תיעודי מכוון שהוא מבוסס על המציאות ונצמד מאוד למציאות ולדברים שקורים בשטח. רובי דמלין באה להראות לנו שאם היא אמא ששכלה את הבן שלה מוכנה לסלוח , מי אנחנו שבעצם לא נסלח ? עצם זה שהיא רוצה הידברות עם הרוצח ומשפחתו וחשוב לה להראות גם את המחשבות שלהם ואת הצד שלהם  היוצרים מראים תרבות שאנחנו חיים בה ותרבות שאותה רובי דמלין בעצם מנסה לשנות ודרכה היא פועלת כדי לעשות שלום.
הסרט באמת מתעד את מה שקורה במציאות והוא אובייקטיבי  הוא מראה עובדות מהשטח ואפילו הוא מציין זמנים וכתוב איפה מה שמצולם מתרחש מה שמראה על אמינות עוד יותר .
במהלך הצפייה בסרט אנחנו (הצופים) או לפחות אני הרגשתי חלק מהסרט מכוון שלא היה התערבות של היוצרים הם ממש הראו את דמותה מחשבותיה ותחושתיה של רובי וכל הזמן ראו את המעברים שהיא עושה והכל היה רצוף מושך ומאוד מעניין.
בסופו של דבר סרט תיעודי מעולה , הרבה משמעות ומסרים חזקים והחשיפה לזה מעודדת פיתוח המחשבה שלנו .

יום שלישי, 3 באוקטובר 2017

קליפים




דונטיציה -
בתחילת הקליפ רואים בניינים ואפלה ורואים את דמות של מתהלכת על גשר שנמצא מעל הים,רואים 2 אנשים יושבים אחד יושב על סולם ובוהה והשני מצייר  ומסביב שניהם יש על כל הקיר בציורי גרפיטי למינהם  ואז רואים איש עם כובע שחור שמצויר עליו גולגלת יש לו משקפיים וזקנקן הוא מתיישב ומתחיל לצייר ולאחר מכן רואים אנשים מציירים. האיש עם הכובע מסתכל בתמונה עם משפט ואז מדפדף בספר רואים את 2 האנשים שכבר ראו בההתחלה , מתחילים לצייר בגדול . לאחר מכן יש קלוזאפ על מסכת אב"ך וקלוזאפ על הכובע השחור עם הגולגולת.יש קופסא של הרבה צבעים ויד לוקחת משם צבע ואת האיש עם הכובע השחור מצייר עיגול , רואים אנשים מציירים כל מיני סמליםלמינהם וגם קריקטורה. האיש עם הכובע השחור מסתכל דרך החלון רואים את הזמר הולך ואחכ את האיש עם הכובע הולך לכיוון הדלת פעם רואים אותו ופעם אותו, רואים את האיש עם הכובע עם ספרי של גרפיטי מנער אותם  ואז הוא יוצא מהמחסן של הגרפיטי אחכ רואים איש שנראה  מוזנח קצת עם בגדים רחבים 'אופנת רחוב' גם נכנס למחסן ובודק ספריים לאחר מכן רואים את האיש עם הכובע השחור נוסע ומסתכל על הסביבה שלו לצצדים .חבורה של אנשים מתקרבים לטפס על קיר בשביל לחצות לאיזור אחר מין גג כזה ורואים אותם מעבירים ספריים מאחד לשני רואים אחכ כמה אנשים נשענים על אוטו ואז קלוזאפ על איש עם מסכת אבך שוב .לאחר מכן האיש עם הכובע מתחיל לצייר גרפיטי וגם רואים מישהו עם מסכת אבך משפריץ את הספרי לאוויר .רואים את האומן שוב על הגשר נח ואת האנשים מציירים  כל מיני ציורים שוב יש את המעבר בין הדמות על הגשר ומסתכל לצדדים ויש גם את הצייר שמתהלך ומסתכל לצדדים ורואים שוב את האנשים שעושים גרפיטי עם המסיכה של האבך ואז רואים את האיש עם הכובע שהוא שם אותו על הפנים וזה נראה כמו גולגות  ובסוף רואים גרפיטי שכתוב עליו wake up עם רובים וגוגולת ועוד כמה שכתוב Think וכל מיני סמלים ואז הקליפ נגמר כשרואים את הגשר והים.


קונטציה -
רואים בניינים ישנים ושמים אפורים וזה מראה מציאות לא טובה וקרה , ללא תקווהרואים בן אדם הולך לבד על גשר מעל הים ורואים שמים אפורים זה מראה בדידות ושהוא חושב עם עצמו .לאחר מכן רואים אדם יושב על סולם הוא נראה מיואש ועוד בן אדם יושב ומכין משהוהם נמצאים בחדר מלא בגרפיטי - הגרפיטי בא להעביר מסר כלשהו הוא סמל מחאה על משהורואים מישהו עם כובע של גולגולת ומחפש משהו בספר - זה מראה על חיפוש מידע \תקווה כלשהיהאיש עם הכובע יושב בתוך חדר מבולגן וכותב -החדר מבולגן מראה על אי סדר לא רק חיצוני אלא גם פנימי בתוכו רואים מסכת אבך - מסכת אבך היא בעצם מסכת מיגון מגז  מפני מלחמה שגם שומשה במהלך מחלמת העולם, במקרה הזה זה גם יכול להראות על מיגון מפני העולם החיצוני .אחר כך רואים שלט גדול exploited שזה אומר הפיק תועלת\מיצה והאות O מצויר כדור הארץ שבור שזה מראה על המחאה על הפלגים בעולם  לאחר מכן רואים איש מנער את ספרי שאיתו צובעים - הניעור הזה יכול לבוא לידי ביטוי שהעולם התעורר מכל מה שקורה. החבורה מטפסת על חומה ועוברת אותה , זה מראה על הרצון לשינוי לעבור את המוסכמות לאחר מכן רואים איש עם מסכת אבך שוב והוא מפזר לאוויר את הספרי עם הצבע - הצבע מוסיף חיות הוא רוצה לצבוע את העולם כדי שהוא יהיה מקום טוב יותר ואז רואים את כולם עושים גרפיטי על הקירות , במהלך כל השיר יש את המעבר בין האומן לבין האיש שחובש כובע - האומן שרואים במהלך הקליפ מתהלך על גשר נראה מיואש עם השמים שהם אפוריםלעומת זאת האיש עם הכובע נראה חדור מטרה ורצון עז לעשות משהו .


מיתוס -
המיתוס המובהק פה הוא בעצם שכולם רוצים עולם טוב יותר אנחנו לא נותנים לזה לקרות .
המילים בשיר אומרות את זה בדרך ברורה  "
We just feel like we don't have the means
To rise above and beat it So we keep waiting
Waiting on the world to change We keep on waiting Waiting on the world to change
התרגום של זה  " ואנחנו מרגישים שאין לנו את הכוח להתעלות ולשנות את זה .
אז אנחנו מחכים , מחכים שהעולם ישתנה ,אנחנו ממשיכים\נמשיך לחכות שהעולם ישתנה "
מה שרואים פה זה שאנחנו בעצם מחכים למשהו בלי לעשות משהו עם זה , כמה פעמים אמרנו כל מיני אג'נדות אבל כשזה פתאום נגע אלינו או בנו , זה לא היה מדוייק כי אנחנו בעצמנו לא נתנו לזה לקרות
אפשר לתת דוגמא לכך להומאים שאנחנו אומרים מה הבעיה עם הומאים ושהם בסדר , אבל אם הבן שלנו או מישהו מהקרבה או מהסביבה הפרטית שלנו יגיד לנו את זה לא נרצה בזה ולא נקבל את זה בהכרח .
זה בא לידי ביטוי בחיינו הפרטים בכך שאנחנו אומרים הכרזות למניהם כמו שאמרתי לפני כן , אבל כשזה נוגע בנו אנחנו לא מגיבים ונוהגים כלפי זה כמו שאמרנו . בשיר הזה הציפייה וזה שהם מחכים לעולם טוב יותר מספר המון עלינו , כמה פעמים דחינו דברים ורצינו שיהיה לנו טוב? אבל כל פעם חיכנו וחיכנו ולא עשינו משהו בנוגע לעניין
התפיסה שלנו פה היא בעצם הציפייה והזמן שאיתו אנחנו דוחים ואנחנו מחכים שמשהו יקרה ואנחנו לא עושים משהו עם זה