ביקרות על הסרט "יום אחד אחרי השלום"
בהתחלה שהבנתי על מה הסרט מדובר חששתי ואפילו קצת כעסתי על הנסיון הדברות עם מישהו שלקח חיי אדם מבלי שהוא עשה משהו ,
לאחר מכן שישבתי בבית לבד וצפיתי בכל הסרט מההתחלה למרות שצפיתי בחצי כבר בכיתה היה לי חשוב לראות הכל ולנסות לשנות את החשיבה המקובעת שיש לי , ואז הבנתי שיש בסרט הרבה מעבר לסרט תיעודי על אם שכולה , יש כאן מסר מאוד חזק שהאמא שבנה נרצח רוצה להעביר לנו .היא מראה גם מהצד השני של העולם שיש מקום להידברות למרות הכל ובגלל הכל . אהבתי את הסרט מאוד וזה עזר לי להבין הרבה דברים .ועכשיו אני ימשיך בביקורת: מדובר בסרט תיעודי מסעי , במהלך הסרט רואים את החוויה של רובי דמלין אמא של דיווד שנרצח בפיגוע שהיא בעצם אם שכולה שרוצה לפגוש את הרוצח של הבן שלה מה שהופך אותו למעניין מאוד מכוון שאנחנו לא מצפים מאמא שכולה שלקחו לה את הילד לרצות לפגוש את הרוצח ולדבר איתו . בסרט רואים שהיא נסעה לדרום אפריקה כדי לקחת כוחות משחורים שהם סבלו מארגון האפרטהייד (זה שלטון שמאפשר גזענות נגד השחורים בדרום אפריקה ) שלמרות כל מה שעשו לשחורים רואים אמא שבנה נרצח בתקופת השלטון וגם אחרי ההתעללות שעברו בגלל היותם שחורים סלחה לראש הארגון האפרטהייד . כל הסרט צמוד למה שקורה במציאות על ההתפתחות והתקדמות סוביקטייבית וזה חשוב לנו מאוד כצופים בסרט תיעודי מכוון שהוא מבוסס על המציאות ונצמד מאוד למציאות ולדברים שקורים בשטח. רובי דמלין באה להראות לנו שאם היא אמא ששכלה את הבן שלה מוכנה לסלוח , מי אנחנו שבעצם לא נסלח ? עצם זה שהיא רוצה הידברות עם הרוצח ומשפחתו וחשוב לה להראות גם את המחשבות שלהם ואת הצד שלהם היוצרים מראים תרבות שאנחנו חיים בה ותרבות שאותה רובי דמלין בעצם מנסה לשנות ודרכה היא פועלת כדי לעשות שלום.
הסרט באמת מתעד את מה שקורה במציאות והוא אובייקטיבי הוא מראה עובדות מהשטח ואפילו הוא מציין זמנים וכתוב איפה מה שמצולם מתרחש מה שמראה על אמינות עוד יותר .
במהלך הצפייה בסרט אנחנו (הצופים) או לפחות אני הרגשתי חלק מהסרט מכוון שלא היה התערבות של היוצרים הם ממש הראו את דמותה מחשבותיה ותחושתיה של רובי וכל הזמן ראו את המעברים שהיא עושה והכל היה רצוף מושך ומאוד מעניין.
בסופו של דבר סרט תיעודי מעולה , הרבה משמעות ומסרים חזקים והחשיפה לזה מעודדת פיתוח המחשבה שלנו .
לאחר מכן שישבתי בבית לבד וצפיתי בכל הסרט מההתחלה למרות שצפיתי בחצי כבר בכיתה היה לי חשוב לראות הכל ולנסות לשנות את החשיבה המקובעת שיש לי , ואז הבנתי שיש בסרט הרבה מעבר לסרט תיעודי על אם שכולה , יש כאן מסר מאוד חזק שהאמא שבנה נרצח רוצה להעביר לנו .היא מראה גם מהצד השני של העולם שיש מקום להידברות למרות הכל ובגלל הכל . אהבתי את הסרט מאוד וזה עזר לי להבין הרבה דברים .ועכשיו אני ימשיך בביקורת: מדובר בסרט תיעודי מסעי , במהלך הסרט רואים את החוויה של רובי דמלין אמא של דיווד שנרצח בפיגוע שהיא בעצם אם שכולה שרוצה לפגוש את הרוצח של הבן שלה מה שהופך אותו למעניין מאוד מכוון שאנחנו לא מצפים מאמא שכולה שלקחו לה את הילד לרצות לפגוש את הרוצח ולדבר איתו . בסרט רואים שהיא נסעה לדרום אפריקה כדי לקחת כוחות משחורים שהם סבלו מארגון האפרטהייד (זה שלטון שמאפשר גזענות נגד השחורים בדרום אפריקה ) שלמרות כל מה שעשו לשחורים רואים אמא שבנה נרצח בתקופת השלטון וגם אחרי ההתעללות שעברו בגלל היותם שחורים סלחה לראש הארגון האפרטהייד . כל הסרט צמוד למה שקורה במציאות על ההתפתחות והתקדמות סוביקטייבית וזה חשוב לנו מאוד כצופים בסרט תיעודי מכוון שהוא מבוסס על המציאות ונצמד מאוד למציאות ולדברים שקורים בשטח. רובי דמלין באה להראות לנו שאם היא אמא ששכלה את הבן שלה מוכנה לסלוח , מי אנחנו שבעצם לא נסלח ? עצם זה שהיא רוצה הידברות עם הרוצח ומשפחתו וחשוב לה להראות גם את המחשבות שלהם ואת הצד שלהם היוצרים מראים תרבות שאנחנו חיים בה ותרבות שאותה רובי דמלין בעצם מנסה לשנות ודרכה היא פועלת כדי לעשות שלום.
הסרט באמת מתעד את מה שקורה במציאות והוא אובייקטיבי הוא מראה עובדות מהשטח ואפילו הוא מציין זמנים וכתוב איפה מה שמצולם מתרחש מה שמראה על אמינות עוד יותר .
במהלך הצפייה בסרט אנחנו (הצופים) או לפחות אני הרגשתי חלק מהסרט מכוון שלא היה התערבות של היוצרים הם ממש הראו את דמותה מחשבותיה ותחושתיה של רובי וכל הזמן ראו את המעברים שהיא עושה והכל היה רצוף מושך ומאוד מעניין.
בסופו של דבר סרט תיעודי מעולה , הרבה משמעות ומסרים חזקים והחשיפה לזה מעודדת פיתוח המחשבה שלנו .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה